|
1500 בני-קיבוצים
מכל הארץ, בוגרי כיתות י"ב וי"א,
התאספו על שפת-הכנרת ב-18 וב-19
ליולי,
למשט הרפסודות
שמקיים אגף המשימות בתנועה
הקיבוצית בכל קיץ.
במשך יום וחצי הם
הם אגדו וקשרו בחבלים את
עמודי-הבמבוק למשטחי-רפסודות של
כ-23 מ"ר,
וביום ה'
בצהריים, כאשר התחילה לנשוב הרוח
המיוחלת מכוון מערב, הם עלו – 25
חבר'ה על כל אחת מ-55 הרפסודות,
והניפו עליהן את 55 המפרשים,
שעליהם צבעו בגדול את הקריאה
להשבתם הביתה של
גלעד שליט, אודי
גולדווסר ואלדד רגב, בשלל
סגנונות, נוסחים וצבעים.
בכל שנה מוקדשת
ה'רפסודיה' לנושא מרכזי אחר,
שבו
דנים בערב שלפני יום השיט.
הפעם, לצד הדיון
בנושאים כמו התנגדות לשתיית
אלכוהול מוגזמת, לצריכת-סמים,
ולהסתייגות ממגמת ההפרטה של כל דבר
בישראל,
הוחלט להבליט את הנושא האקוטי
והבוער: הגברת-הלחץ הצבורי על
מקבלי-ההחלטות, כדי לקדם את
שחרורם מן השבי של 3 החיילים
החטופים.
ביום-הכינוס,
שהיה יום הולדתו ה-32 של אודי
גולדווסר, נכח אביו, שלמה, על מנת לפגוש את 100 מדריכי-הנוער
ומפקדי-הרפסודות. שלמה, רב-חובל
ותיק בעצמו, ענה לשאלות
המשתתפים והדגיש שאסור להניח
לנושא החזרת החיילים השבויים לרדת
מסדר-היום. "זה איננו נושא
משפחתי-פרטי שלנו",
הוא הסביר. "זהו
נושא ברמה הלאומית, ואני מאד חושש
שלאחר יותר משנה בה נמצאים הבנים
בשבי, 'חדשות' טריות יותר מסיחות
את הדעת מגורלם". לדברי שלמה יש
בידי הממשלה ובידי ראש-הממשלה
היכולות לעשות יותר ממה שנעשה עד
כה, וצריך להגביר את הלחץ עליהם
כדי שיממשו את היכולות האלו.
"אפשר אפילו להציג אולטימאטום בן
10 שעות או שבעה ימים של הממשלה לנאסראללה, שאם לא יתקבל מהבנים
השבויים אות-חיים, ישראל 'תעשה
מעשה", אמר אבא של אודי
גולדווסר. לגבי
החבר'ה הצעירים, הוא ביטא את
תקוותו שגל ה'צונאמי' הציבורי שמשט
הרפסודות הזה מצטרף אליו, יחייב
בסופו של דבר את בעל הסמכות
והיכולת לעשות את המתבקש והניתן
להחזרתם הביתה של אודי, אלדד
וגלעד.
ביום ה' בצהריים
הפליגו 55 הרפסודות מחוף-חוקוק
מזרחה אל חוף-גולן שבעברה השני של
הכנרת, עם מפרשים פרושים שהודיעו
לכל: "לא לשכוח ולא לזנוח את
המאמץ הבלתי פוסק עד שהבנים יהיו
בחזרה בבתיהם !"
 תמונות
צילום: אהרון טל
להגדלת התמונה לחץ עליה
|
